פרק שני: ארץ ישראל כזירה למימוש רעיון דתי

119 פרק שני | ארץ ישראל היהודים כבעייתו של מיעוט לאומי . הם ראו את שאלת היהודים בצורה מורכבת הרבה יותר . ואכן, המחנה הציוני המזרח-אירופי שהצטיין ברבגוניות אידאית שהשתרעה מסוציאליזם מרקסיסטי ועד לזרמים של סוציאליזם אוטופי, ומסוציאליזם ועד תפיסות לאומיות אינטגרליות מובהקות, הוסיף לשני היסודות של הפתרון ההרצליאני – הקמת מדינה וקיבוץ גלויות – ערכים ודרכי פעולה שלא היו מצויים בטווח עולמו הציוני והמדיני . בין אלה תפסו מקום מיוחד ציון וירושלים, חלוציות, התיישבות ומרד בגטו היהודי ובתרבותו . הווה אומר שהרצל ופינסקר ראו בציונות תנועה פוליטית אשר מטרתה היחידה היא תיקון מדיני-פוליטי לבעיית היהודים בעת החדשה, ואילו מרבית ציוני מזרח אירופה, דהיינו יהודי רוסיה, ליטא, גליציה, פולין ורומניה, והדברים אמורים אף בחילונים ובסוציאליסטים שבהם, העשירוה בתכנים תרבותיים וחברתיים החורגים מתחומיה של תנועה לאומית במובן השגור . גם אם רבים מהם נטו לראות בציונות הממוסדת מיסודו של הרצל תנועה שמטרתה פתרון הבעיה הפוליטית של היהודים, קרי פתרון בעיית היהודים כבעייתו של מיעוט לאומי, מכל מקום לגרסתם תוכנה של הציונות כתנועה ...  אל הספר