102 | ג׳יין ליפשיץ - אהבה מגויסת בלעדיי הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להיות בעשייה אינטנסיבית בצבא . כשהוא חוזר בסופי שבוע, ביום חמישי, אנחנו נותנים כיף - אני מעבירה לו את המשמרות על הילדים והבית . כשאני חוזרת מאוחר בערב הוא כבר ישן . בשישי בבוקר הוא הולך לרכב על האופניים ואני הולכת לאימון, נחים צוהריים והולכים לאכול אצל אימא שלי . בשבת בבוקר הוא שוב הולך לרכב וכשהוא חוזר אני מתעקשת שנעשה פעילות עם הילדים עד הערב . ואז כבר יום ראשון, שבוע חדש . וחוזר חלילה . יום אחד הילדה בת השלוש ראתה את אבא של הילד השכן מרים אותו, ורצתה שגם אבא שלה ירים אותה . המחסור שלה באב באותו הרגע שבר לי את הלב . אני מכירה את החוסר הזה מילדות, אבא שלי היה נהג אוטובוס ובקושי היה בבית . בגלל זה אני מתעקשת של' יתקשר אליהם כשהוא יכול, שישמור על הלב שלהם . כשהוא מגיע הביתה זו לא חוויה קלה, הוא קודם כל ישאב אבק בכל הבית ורק אז יישב איתנו . הוא מעביר ביקורת על הניקיון ואיך שאני מחזיקה או לא מחזיקה את הבית . המחשבות הטורדניות שלו לא נותנות לו ולנו לנוח . אם אני מבקשת ממנו בחמישי לקחת את הילדה לחוג ואז להחזיר את הילד מהחב...
אל הספר