התקלפות | 93 לבד . במשך השנים בחרתי להתקלף, לגעת בבפנים שלי . זה גם הכניס את ת' לתהליך וללב שלי . המציאות הצבאית מאוד שונה מהאזרחית, אנחנו לא נפגשים בסוף היום, אין עם מי לחלוק דברים קטנים וגדולים . גם כשת' מגיע אחרי שבועיים לסוף שבוע, הוא יכול להירדם בארוחת שבת, או לא להגיע לתחילת כיתה א' של הילדים . התמודדתי בעיקר עם ההשוואה מול השכנים והחברות, היו פעמים שחזרתי עם הילדים מגן השעשועים וראיתי זוגות וילדים חוזרים הביתה, וירדו לי דמעות על החוסר שקיים בחיי . למדתי עם השנים לחזור לארבעת הקירות שלנו ולבחירות שלנו, למדתי ש״משפחות רגילות״ גם יכולות לערוך השוואות, וזה מבט הרסני על המציאות . זה עזר לי להתחזק ולבחור בחיים שלנו . בלידה השנייה שלי הצירים התחילו בערב שבת, התקשרתי אליו לומר לו שאני עם צירים וכדאי שיגיע . הוא שאל אם אני בטוחה, כי הוא בתפקיד חשוב כרגע וכדי לעזוב הוא חייב להקפיץ מחליף . ממש בכיתי . לא הבנתי איך הוא שואל אותי את זה . הלחץ ללדת רק כשהוא מגיע פירק אותי רגשית . כמובן שהוא הגיע ולא ילדתי באותו לילה . את גוף האישה לא מלחיצים . בגלל שנפגשים לזמנים קצובים מאוד במציאות של הצבא, ...
אל הספר