סיפור על כמיהה | 69 אני מרגישה כמו בובה על חוט ולא מבינה למה אני מקריבה את כל מה שאני מקריבה . אני רואה גם על הילדים את מחיר ההקרבה, יש דברים שאני לא יכולה לתת להם, רק אבא יכול . לא אימא, לא סבתא, רק אבא . אני אולי נדרשת להיות אימא ואבא אבל אני לא יכולה . המצב הזה יצר אצלנו דפוסים לא פשוטים, אני מרגישה הרבה קורבנות . פעמים רבות במשך השנים אמרתי את המשפט ״אני לבד עם שלושה ילדים״, עד שכבר רציתי להקיא את זה . הרגשתי את משקל העולם על הגב שלי בלי שבחרתי בזה . למעשה, בחרתי בזוגיות ושותפות אבל בסוף אני עם עצמי כל הזמן, לא מסופקת ונטולת יכולת לבנות קריירה כמו שהייתי רוצה . עושה המון ויתורים, המון . בתור נערה זה אולי התאים לי כי הייתי אדם הרבה יותר מרצה, היה לי קל יותר לתמוך ולתת לדברים לזרום כמו שהם . כשלמדתי לתואר ראשון הוא התעקש שנגור אצל ההורים שלו, הוא חזר אז פעם בשבועיים הביתה . הנסיעה מהבית שלהם אל הלימודים שלי ארכה ארבעים דקות, כשדיברתי איתו על המרחק שאני נוסעת בכל יום הוא התעקש שנישאר לגור שם, כי הוא לא רצה לעשות נסיעות למשפחה בשבתות שהיה חוזר מהצבא . כך יצא שהקרבתי כל יום בשביל שלו יה...
אל הספר