44 | ג׳יין ליפשיץ - אהבה מגויסת שיח משמעותי . זה נהיה הקטע שלנו מאז, כל פעם שאני מרגישה שהוא רחוק ממני רגשית, שהוא לא איתי, אני פשוט שולפת את השאלות והוא משתף פעולה וזה יוצר איזשהו גשר ושיח על ציפיות ועל איך אני רואה אותו באמת ואיך הוא רואה אותי . הופתעתי כל כך הרבה פעמים . נראה לי שגם הוא . בתוך הכאב שלי השנה מצאתי כוחות לחמול גם עליו, לא רק עליי . לפעמים קשה לראות את הצד שלו בסיפור כי החיים שלו הם מחוץ לבית ושלי בתוך הבית, אבל אני יודעת שקשה לו מאוד . הוא מגיע הביתה מרוקן ואין לו מה לתת, אין לו כוחות, הוא רק צריך מקום עוטף וחם שיאסוף אותו . כשאני שואלת את עצמי מהו בית, התשובה שלי היא ״עוגן״ . אני רוצה שכל מי שנכנס אלינו יקבל אנרגיה . הרי אם הילד שלי היה נכנס הביתה מרוקן הייתי מטפלת בו, לא הייתי נוזפת בו שיעזור לי עם הכלים . בשלב מסוים אמרתי לעצמי שלא משנה מה, המחבלים לא ייקחו יותר ממה שלקחו כבר, כאן תהיה נחת . הם טרפו לנו את כל הקלפים אבל את הבית שלי הם לא יטרפו . הבית הזה הוא כיפת הברזל שלנו והאיש שלי יצא מפה בכל בוקר מחוזק . גם אני אצא חזקה, לילדים שלנו יהיה עוגן . ברגע שאני מאפשרת...
אל הספר