תרמתי בעל | 31 כך התחילה השנה הקשה שלי - הוא מנותק קשר, הוא לא יודע מה איתי ואם היו לי אזעקות, הוא לא היה פה לעזור עם התאומות, לחבק ולהרגיע אותי . אחרי שבועיים התלבטתי אם לשלוח הודעה לסגן לשאול מתי הוא חוזר, נעתי בין הפחד להתאכזב לבין אי-הנעימות על השאלה . כשהוא חוזר, יש הסתגלות מחודשת לחיים בזוג . כשהוא איננו אני מתרגלת לישון לבד במיטה, לקום לבד לשתות קפה בשקט, פתאום כשהוא חוזר יש מישהו שמדבר איתי וקשה להתרגל . אני מאוהבת בו, הוא הכי יקר לי בעולם, זה לא קשור לאהבה . זו הנפש שצריכה להתרגל בכל פעם לשינוי הזה . גם בהתנהלות עם הילדות אני צריכה ללמד אותו איך נראה היום, שעות השינה והאוכל, והילדה הגדולה לא מקבלת ממנו הוראות, אז כשהוא אומר לה מה לעשות היא פונה אליי . הוא לא יודע איך הבית מתנהל כשהוא לא פה, גם הקשר שלו עם הבנות צריך להיבנות מחדש אחרי השנה הזו . אני מוקפת במשפחה וחברות ועם זאת יש המון בדידות . כל עולם הבית והמשפחה הוא באחריותי . בעלי לא יודע איפה הכסף שלנו יושב, איפה הביטוחים שלנו . כשאמרתי לו שאם אני אמות הוא לא ידע כלום ויהיה בעלטה, הוא ביקש שאביא מחברת ואכתוב לו הכול . בתעוד...
אל הספר