קריאה בספר תורה פסול בציבור לפי הרמב”ם: פילוסופיה והלכה, תשובה ופסק

] 2 [ 201 ‘גוויל’, ועדיאל שרמר ניתח את שיקולי הפסיקה שבבסיס העמדות ההלכתיות, 2 ובעיקר את השיקולים שהנחו את חכמי נרבונה שהתירו קריאה בחומשים בציבור . בדיון שלהלן אנסה להראות כיצד הרמב”ם ארגן את המקורות התלמודיים ופירש אותם בתשובתו . כדי להבין את דרכו של הרמב”ם אשווה אותה לדרכו של הרשב”א בעניין – השונה מזו של הרמב”ם לא רק בדרכי פירוש המקורות התלמודיים, אלא גם בהבנת מהותה של הקריאה בתורה בציבור . ההשוואה בין הרמב”ם לרשב”א תראה כי ההלכה התלמודית בנושא קריאה בחומשים בציבור ( וקריאה בספר פסול בכלל ) עשויה כחומר ביד היוצר וכי בידיו של הפוסק להטות את הדין לכאן או לכאן בהתאם לדרכי פרשנותו . כפי שאראה, עמדתו ההלכתית של הרמב”ם בתשובתו בנושא קריאה בחומשים בציבור מתאימה לתפיסתו הפילוסופית-תיאולוגית אודות מהות הלשון בכלל ולשון התורה בפרט ( בעוד עמדתו ההלכתית של הרשב”א מתאימה לתפיסת לשון התורה של מורו הרמב”ן ) . ואם כן, יש לחדד את השאלה : עד כמה וכיצד עמדתו הפילוסופית-תיאולוגית של הרמב”ם עיצבה את דרכו בארגון מקורותיו התלמודיים ובדרך פירושם ? לאחר מכן אנסה להסביר מה פשר הסתירה, או אי-ההתאמה, שבין פסיק...  אל הספר