14. שירת הלויים, מלכות ה' בהיסטוריה ו"יום שכולו שבת מנוחה" (תמיד פרק ז)

חלק ה – שם ה' בהיסטוריה ומערך השבת  233 בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים : "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד, בְּעִיר אֱ-לֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" ( שם מ"ח ) ; בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּאוֹמְרִים : "אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל, בְּקֶרֶב אֱ-לֹהִים יִשְׁפֹּט" ( שם פ"ב ) ; בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים : "אֵ-ל נְקָמוֹת ה', אֵ-ל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" וְגוֹמֵר ( שם צ"ד ) ; בַּחֲמִישִׁי הָיוּאוֹמְרִים : "הַרְנִינוּלֵא-לֹהִים עוּזֵּנוּ, הָרִיעוּלֵא-לֹהֵי יַעֲקֹב" ( שם פ"א ) ; בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים : "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ" וְגוֹמֵר ( שם צ"ג ) ; בְּשַׁבָּת הָיוּאוֹמְרִים : "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" ( שם צ"ב ) – מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא, לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה, לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים . שם מ"ד באופן מפתיע, משנה זו מופיעה אחרי התפילה לבניין בית המקדש, "יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּאָמֵן", פסקה שהיא למעשה מעין סיום חגיגי למסכת כולה, ולא צמוד למשנה שבה נאמר "וְדִבְּרוּהַלְוִיִּם בַּשִּׁיר" . ועוד, למשנה זו יש חתימה חגיגית משלה – "מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא, לְיוֹ...  אל הספר
תבונות