116 המשנה של רבי אוחזין בטלית כאשר הם עומדים בבית הדין לפני הדיינים, מסתבר שכך הם הלכו ממקום מציאת הטלית אל בית הדין כדי שאף אחד מהם לא יוכל לברוח עם 'המציאה' יקרת הערך . הדיינים נמצאים כאן בסיטואציה בעייתית, שכן טענות הצדדים שוות לגמרי, ואין שום דרך להכריע מי מהם צודק . כמו במקרים אחרים, כדי להגיע להכרעה, הדיינים מפעילים מנוף משפטי – שבועה בשם ה' . האימה מפני שימוש בשם ה' לטובת אמירת שקר הרתיעה רבים, במיוחד לאור הדיבר השלישי "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא", ובשל כך היא מהווה מעין בדיקת פוליגרף לזיהוי השקרנים, ועירבון לכך שטענות הצדדים המתגוששים נאמרות אחרי בדיקה מאומצת של כל פרטי המציאות . אך השבועה המוטלת כעת על האוחזים בטלית היא שבועה מוזרה . בדרך כלל, אדם המתחייב בשבועה בבית דין, נשבע על טענותיו, ובכך נותן להן משנה תוקף . והנה, במקרה שלנו, דייני בית הדין מחייבים את שני הצדדים להישבע שבועה שלא רק שאינה תואמת את טענתם, אלא היא אף מנוסחת בצורה הפוכה לגמרי – במקום להישבע על "כולה" הם נשבעים רק על "חציה", ובמקום לומר "שלי", הם נשבעים "אין לי בה . . . " . נראה שמטרתה של שבועה ייחודית ז...
אל הספר