חלק ג ת תיקון החברה במלכות ה' 107 ג . מצוות המשביתות כליל את הפעולות הקשורות למלאכת החקלאי בשדה – שמיטה ויובל . מצוות אלו מווסתות באופנים שונים את רצון הפרט והחברה לנכס משהו שגדל בטבע לשם רכוש פרטי – לעיתים באמצעות חובת הנתינה לאחר או אל הקודש ולעתים באמצעות השבתת כוח היצירה והמלאכה . בשורש מצוות אלו קיימת ההנחה 2 שהקניין הוא מעשה של יצירה ושמעשה זה מכונן יחס של שייכות או השתייכות, ובעיקר קבלת אחריות ביחסים בין בני אדם, וביניהם לבין הבריאה כולה . מסכת פאה עוסקת ביסודיות בשאלת הלגיטימיות המוסרית של פעולת הקניין על רקע הצורה שבה האדם ממלא אחרי אחריות זו . שאלת יסוד זו בתפיסה הכלכלית המשנאית משתקפת במסכת מתוך נקודת מוצא שכוח הקניין הפרטי והזכות לרכוּש הם ביטוי של ברכת א-לוהים באדם כמי שנברא בצלם א-לוהים, ויחד עם זאת מוטלת עליו חובת ההכרה שהשדה והיבול, כמו עצם כוחות היצירה שלו, שייכים לבורא העולם . שלושת הפרקים הראשונים במסכת, המבררים את מצוות פאה, אינם מזכירים כלל את העניים . במובן זה מצוות פאה אינה מצווה חברתית המחייבת את בעל הנכס לחלק מיבולו למי שאין לו . בעל הנכס הנכנס לשדהו אינו עומ...
אל הספר