חלק א ת דרכה של המשנה : תורת ה' ותורת חכמים 33 הֵם אָמְרוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים : הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַּלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה . אבות פ"א מ"א משנה זו מתארת את המעבר בין הנבואה שבתנ"ך לבין יצירת החכמים בתקופת בית המקדש השני, וכך מציגה את הזיקה ההמשכית בין הדורות . בנוסף, היא משרטטת את תפקידם של החכמים – יצירה תורנית בשלושה מוסדות מרכזיים : בית דין ( "הוו מתונים" ) , בית מדרש ( "העמידו תלמידים" ) ופעילות החקיקה של חכמים סביב התורה שבכתב ( "עשו סייג לתורה" ) . מדוע לא פתח רבי את חיבורו באמצעות משנה זו ? ניתן אף היה לחבר אותה בקלות לנושא הפרק, שכן כפי שנראה להלן, המשנה הראשונה במסכת ברכות היא דוגמה ליישום של העיקרון "ועשו סייג לתורה" . לכאורה שאלת 'המבוא החסר' מופרכת מעיקרה . לפי התפיסה הרווחת בנוגע למשנה, המגמה העיקרית של מפעל העריכה של רבי היא הוראה מעשית של הלכות, וממילא אין טעם לחפש בה רעיונות עמוקים או תשובות לשאלות מעין אלו . אך אם נתבונן במבנה פרק הפתיחה, נראה שבאופן שיטתי בכל אחת מהמשניות, מלבד דין קונקרטי הקשור ישירות לדיני קריאת שמע, מופ...
אל הספר