טל ניצן

• 11 • שִׁכְלַלְתִּי אֶת הָעַקְשָׁנוּת הַשְּׁקֵטָה הַלֹּא מִתְפַּתָּה לְבּוֹאִי אִתָּנוּ תִּרְאִי אֵיזֶה יֹפִי בַּחוּץ הַחוֹמֶקֶת בְּלִי לָמוּשׁ מֵהַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי הַמְצַוָּה עַל הָעוֹלָם לְהִתְבַּקֵּעַ לִכְבוֹדָהּ בְּמִזְרָקוֹת זַרְחָנִיּוֹת וְשׁוֹשַׁנֵּי שְׁלָגִים הַכּוֹמֶסֶת בְּגַב עַפְעַפֶּיהָ מַשֶּׁהוּ קָטָן דַּיּוֹ לְהַסְתִּירוֹ וַעֲדַיִן גָּדוֹל מִידִיעָתָהּ .  אל הספר
מקום לשירה