ג'ון ברימן — מאנגלית: יובל יבנה

• 67 • חֲבֵרִים לַדֶּרֶךְ, נַוָּדִים, עַל פִּי מַזָּל, עַל פִּי אָשָׁם שֶׁל מִי אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַחְלִיט, חֲבֵרִים שֶׁהָיוּ לִי בִּזְמַן אַחֵר קָפְאוּמֵאָחוֹר אוֹהֶחֱלִיקוּקָדִימָה אוֹנָתְנוּבְּלִי כַּוָּנָה לַנּוֹף לְלַהֲטֵט בַּיְעָדִים שֶׁלָּהֶם, זוֹנָה נֶחָמָה וּמַשְׁקֶה מַטְבִּיעִים אֶת הָעַיִן הַמֻּשְׁפֶּלֶת הָעֲרָפֶל שׁוֹקֵעַ וְהַלַּיְלָה יוֹרֵד, עָצוּב וְקוֹדֵר לְאֹרֶךְהַצְּלָלִים שֶׁלְּפָנִים הֵיכָן שֶׁהַחֲבֵרִים עוֹצְרִים אֶת עַצְמָם . דִּמּוּיִים הֵם חַיֵּי הַמַּחֲשָׁבָה וְהֵם מִשְׁתַּנִּים מֵהַיּוֹם לְמָחָר . אֵיךְ לְעַבֵּד אֶת זֶה — מָה אָדָם לְעַצְמוֹ כְּבָר מַרְשֶׁה כְּשֶׁרוּחוֹת רְפָאִים וּסְחוֹרוֹת מְרַסְּנוֹת אֶת הָרָצוֹן הַמִּתְעַוֵּת הֵיכָן שֶׁהוּא עָמַד מְסֻפָּק וְיַמְשִׁיךְ לַעֲמֹד דּוֹמֵם כְּמוֹ מֵת אִם מַפַּת הַזְּמַן הוֹלִידָה אֶת הַפִּרְחָח שֶׁל הַזְּמַן לְלֹא פֶּגַע ? אוֹדִיסֵאוֹת אֲנִי בּוֹחֵן, הַמִּזְרָן עַל קֶרֶשׁ קָשֶׁה, שִׁבְרוֹן הַלֵּב מֻכָּר כְּשֵׁם שֶׁהַלֵּב זָר . בְּעִירוֹ שֶׁל הַזָּר אֲנִי רוֹאֶה שְׁבִיתָה וּשְׁחִיתוּת : מְכוֹנִיּוֹת חוֹנוֹת ב...  אל הספר