ישראל ורמן

• 90 • סוֹתְמִים בַּגּוֹלֵל מְכַסִּים בֶּעָפָר הַנֶּחְפָּר וְשֶׁלֶט קָטָן, פֹּה נִקְבַּר • 91 • ישראל ורמן נגעי בני אדם הָלַךְ הָלוֹךְ וְשַׁחֵת שָׁפוֹךְוְזָרֹה אַהֲבָתוֹהַשּׁוֹתֶתֶת עַל עֵצִים וְעַל אֲבָנִים . וְעֵת נְשָׂאוּהוּבַּשְּׁבִיל אֶל חֶשְׁכַת הַבְּרוֹשִׁים, סַבּוּהוּרוּחוֹת נִגְעֵי בְּנֵי אָדָם מָשְׁכוּטַלִּיתוֹמֵעָלָיו קָרְעוּבְּגָדָיו הַלְּבָנִים וְצָוְחוּ, אָנוּבָּנֶיךָ וְאַתָּה אָבִינוּ לָנוּ מִשְׁפַּט הַבְּכוֹרָה  אל הספר
מקום לשירה