• 37 • אלכס בן-ארי * אָז, בְּעֶצֶם, נִפְרַדְנוּ, אֲנִי וְאַתָּה . בַּחֻרְשָׁה . יֶלֶד אִתִּי, יֶלֶד אִתְּךָ . אוֹפַנַּיִם שְׁמוּטִים בַּצַּד, דִּבַּרְנוּ עַל הַסֵּפֶר הַהוּא שֶׁל הָרִיצָה . סִפַּרְתָּ שֶׁיֵּשׁ גַּם הַרְצָאָה . שֶׁכֻּלָּנוּ, בְּעֶצֶם, נֵצֶר לְתַרְבּוּת עַתִּיקָה . אַחַר כָּךְ חָזַרְנוּ דֶּרֶךְ כְּבִישׁ שֶׁנִּסְלַל בִּשְׁכוּנָה חֲדָשָׁה . בְּקָצֵהוּטָעִיתִי לִפְנוֹת לְכִוּוּן בֵּיתְךָ . תִּקַּנְתָּ אוֹתִי בְּאַהֲדָה כְּדַרְכְּךָ . סִכַּמְנוּ שֶׁנִּתְרָאֶה יוֹתֵר . אַחַד הַיְלָדִים כְּבָר נִרְדַּם . • 38 • אלכס בן-ארי * אֲנִי בָּאתִי וְהִשְׁתּוֹפַפְתִּי וְכָתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה וְלֹא רָצִיתִי לַעֲשׂוֹת דָּבָר יָפֶה רַק לְהַדֵּק חֹמֶר בְּחֹמֶר לְהַכּוֹת חָזָק בֵּין הַכַּפּוֹת עַד שֶׁכֹּחִי יָנִיחַ לִי וְאֶעְצֹר מֻתָּשׁ וּבְיָדִי דָּבָר קָשֶׁה, עִקֵּשׁ, כֵּהֶה . מְבֻדָּד נָחוּשׁ . זוֹכֵר .
אל הספר