מיכל עמית

• 78 • מיכל עמית * הַיּוֹם לָקַחְתִּי אֶת תַּפּוּחַ הָאֲדָמָה שֶׁלִּי וְהוֹרַדְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת הָעֵינַיִם . נְבָטִים לְבָנִים וִירַקְרַקִּים . נִקִּיתִי אוֹתוֹ . נָתַתִּי לוֹ נְשִׁיקוֹת אֵיפֹה שֶׁיֵּשׁ נְקֻדּוֹת חֵן . אָמַרְתִּי לוֹ דְּבָרִים יָפִים . תַּפּוּחַ שֶׁלִּי, לֵךְ לִישׁוֹן . אֲבָל הוּא בִּתְמוּרָה רַק הִמְשִׁיךְ לִרְצוֹת לְצֵאת לִי מֵהַתַּחַת . אַחֶרֶת בִּשְׁבִיל מָה הוּא גָּדֵל לְכִוּוּן פִּי הַטַּבַּעַת שֶׁלִּי אִם לֹא בִּשְׁבִיל לָצֵאת . אַבָּא וְאִמָּא שֶׁלִּי, הֵם רוֹצִים לָבוֹא אִתִּי לָרוֹפֵא . לִשְׁמֹעַ חַוַּת דַּעַת עַל הַבֻּלְבּוּס . לָרוֹפֵא אֵין מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ לְהַגִּיד . הוּא רַק אוֹמֵר שֶׁצָּרִיךְלִכְרוֹת . זֶה כָּל מַה שֶּׁהוּא יוֹדֵעַ . אָמַרְתִּי לְאַבָּא, אֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה שֶׁתָּבוֹאוּ . אַתֶּם מַלְחִיצִים . אֲבָל זֶה בֶּאֱמֶת מַלְחִיץ, אַבָּא שֶׁלִּי עָנָה . אָמַרְתִּי לוֹ, בִּגְלַל זֶה אֲנִי לֹא רוֹצָה . הֻחְלַט שֶׁהֵם יֵשְׁבוּ בַּחוּץ בִּזְמַן שֶׁאֲנִי אֲדַבֵּר עִם הָרוֹפֵא . בַּסּוֹף הֵם יִכָּנְסוּ לְסִכּוּמֵי הַדְּבָרִים . הַהוֹר...  אל הספר