לילך קרסנטי (סיפור קצר)

• 56 • פרק יש סיפור ועלילה," היא אמרה לו פעם אחרי פרק של סיינפלד, והוא זרח, נזכר בשיחות שהיו לו על זה עם החברים שלו בתיכון, ועשה כאילו הוא מתווכח איתה, "זה סיפורים על כלום, לא משהו ששווה סיפור," בשביל למשוך עוד את הרגע שבּו הוא והחברה היפה והחכמה שלו מתווכחים על סיינפלד, כמו שתמיד חלם . למאיה דווקא יש הרבה חברות, וגם כמה חברים דושים מהחוג לפוליטיקה וממשל, שלגמרי דלוקים עליה, והיא לגמרי יודעת את זה, אבל כל פעם מתעקשת שלא וזה הכול בראש שלו . אם היא רוצה לצאת לבירה, למרות שהיא לא שותה בירה, היא צריכה רק לבחור בין הצעות . לפעמים הוא מצטרף אליה, אף על פי שהוא יודע שהוא לא ייהנה, ושתוך שנייה הם יתחילו לקשקש על פילוסופיה פוליטית ותפקיד התקשורת וכל שטות אחרת שהאכילו אותם בלימודים באותו שבוע, תוך כדי שהם מפרקים ג'וינטים כאילו רק אתמול עזבו את הבית, עד שפתאום הם ישימו לב שהוא שׁם, ויגידו בהתנשאות שהם מצטערים, הם בטח משעממים את אסף, וינסו להחליף נושא או לשאול אותו בפעם האלף במה הוא עובד ואיך הולך, ובאמצע המשפט מישהו ייזכר באיזה פוסט שהוא ראה בפייסבוק שלגמרי מזכיר את מארקס, זה פשוט אחד לאחד מארקס,...  אל הספר