• 134 • צבאו, שאורו — כאלף שמשות וירחים, התעקשו להיכנס לארמונו ולראות מזוהרו . השליח נעתר להן ומכניסן אל ההיכל, שם מבעד לפרגוד, כשאור-על-אור נופל, הן באות כיורדות מרכבה עד כיסא הכבוד . השליח נותן בידן מכתב, והן קוראות בו על מעשה יוסף ואחיו, איך נמכר לעבדות וירד מצרימה . קראו הציפורים ונזדעזעו, כי את "יוסף" — את נשמתן ( جان ) , אף הן מכרו . אך כעת, נפשן זוכה באור חדש, וממאור פניו של המלך, הסימורג, הן רואות את מראה פניהן . הן שואלות לפשר הדבר, והסימורג משיבן : הנני לנשמותיכן — כראי, רואות אתן את עצמכן — בי, וכל מסע שעשיתן — בקרבי . שמעו הציפורים את דברי הסימורג ונכחדו . הציפורים נעלמות, קורותיהן אובדים ומסען נשכח . דבר לא נותר מפרשת הציפורים, להוציא, אולי נוצה אחת, עליה אומרת האגדה, שהותירהּהסימורג במעופו בסין בלילה אחד שהתחסרה בו הלבנה . נוצה זו, האין רשאים אנו להניח ? נטל אז המשורר, לכתוב בה את שירו .
אל הספר