• 118 • "לא אכפת לי . " אמרתי . ארליך היה איש העולם הגדול . ב- 2003 הוא נסע לעירק עם דרכון צרפתי כדי לנסות למצוא את הראש של סדאם חוסיין . הוא חזר בלעדיו . אבל עם הרבה ראשים אחרים . בשנה הראשונה אחרי המלחמה הוא מכר מאה ראשים של סדאם חוסיין שפרק מכל בסיסי דיוויזיית חמורבי ששמרה על השלטון . הוא חיפש את המקום שבו יצקו את הראשים וגילה שהם הגיעו מגרמניה . אבל הגרמנים לא הסכימו להמשיך לצקת ראשים . מסיבות מוסריות . זה היה מסע לא רע . נסעתי איתו וגם שנצר נסע איתנו . איכשהו לא הרווחנו כלום מהנסיעה הזו . אבל גם זה היה די רגיל . ארליך היה עושה עסקים, מתראיין בעיתונים ואנחנו היינו אנשי הצל שחיינו מהתהילה שלו . "בוא נלך לאכול פיצה אצל הארמני . " הוא אמר . חצינו את גיא בן הינום וטיפסנו לאורך החומה . לא היה טעם להזיז את המכונית — יותר מהר ברגל . כשהגענו למגדל דויד הפכה אותו השמש לזהב רך . תיירים נדחפו בשער יפו ומוכרי מיץ התפוזים, הבייגלה האליפטיים והפלאפל שבראשית רחוב השוק, הביטו בנו במבט שאומר אתם לא תיירים, לא נבזבז עליכם שנייה . לא היה אכפת לנו . מזמן הפסקנו להיות נחמדים עם אנשים שאנחנו לא מכירים ....
אל הספר