• 33 • ומגדלות ילדים יחידים . היא ואני ועוד אישה אחת . שתיהן בקומה השנייה ואני בקומת הקרקע . הן גרות בבתים שלהן אני שוכרת דירה השייכת לאישה אחרת . דירה להשקעה . השקעה שאני אחראית לפירותיה . אז קרה שבא איש מפחיד ועץ התות נוסר . אמרתי לו שיותיר ענפים הפונים לבית . לא בכיתי . לא קשרתי את עצמי לעץ . לא ידעתי עד כמה מותר לי להתערב בהחלטת הוועד . התקיים בי בלבול ביחס למעמדי כבעלת עץ . נכון יותר, הרגשתי חסרת מעמד . עזבתי את הבית לעיסוקים חסרי חשיבות כמו נוטשת . כשחזרתי ענפיו הנמוכים של העץ שחצצו בין היופי לכיעור נעלמו . הבנתי את האיש שהיה צריך לבצע עבודת הוכחה לעבודתו . גם שנאתי אותו . אותו ואת ועד הבית שריחף עליו כסמכות עליונה . סמכות הפרנסה . האיש הזה שירת את כל חצרות הבתים בסביבה שלא שכרו גנן אלא אותו . הוא רצח צמחים . חיסל צמחים בחיסול שיטתי עבור הפונקציות ההכרחיות : שלא יגיעו מהעירייה ויתבעו את הוועד בגלל חוטי החשמל, שלא יופיעו תיקנים ועכברושים . הוא חישף . את גופו ואת גוף האדמה . לבסוף הותירו לי כמה ענפים, למעלה מהם נותר עץ התות בשלמותו, וחדר לזמן הקיץ ואז לחורף ואז לאביב . באביב שמתי ל...
אל הספר