• 22 • את שערות ראשה של האישה הצעירה . והשמים הכחולים, מלאי אור וחום, כאילו מעטפים את כל היקום באהבה ומכניסים אותו תחת כיפת שלומם . מה אפוא יבקש הלב עוד ? שנים רבות וארוכות ישבה בין אבני הכרכים הנשרפים והמחניקים, עבדה בבתי הספר ובספריות, בבתי מסחר לספרים ולשכות… דללו כוחותיה, נבלו עלומיה, עָיְפה חלתה… והנה באה, סוף-כל-סוף, לנוח בנאות הקיץ במשך חודשי שמש וחום אחדים — ומה עוד תבקש לה ? כי עברו החיים — לכל הפחות, חציים הגדול עבר ? … דבר קטן ! עוד מזהירים השמים ויורדים גשמי הקיץ העליזים והפתאומיים, ובבוקר שורקת הרוח, ומראות אין-מספר, האחד נפלא מן השני, חולפים לעיניה בענני הרקיע הבוערים בלהבת השקיעה… דבר קטן, כי עברו החיים, ואיש לא ידע אנה באו . עוד נשאר הגוף הקטן, הצמא לאור ולחום ולנשימת האוויר הצח . יתחמם-נא, יתענג, ישתה כדי שובעו ממעיין הרפואה . גם ליבהּשקט ושמח בחלקו כבר מזמן . רֵע נאמן יש לה, רֵע טוב ונעים, השומר את חייה בשקידת לב ובידידות . אסירת תודה היא לו ודבוקה אליו בכל חוטי ליבה… ובכל זאת — גדול השעמום . הרֵע הטוב מבקר אותה רק פעם בשבוע, כי אין ביכולתו לעזוב את עבודתו בימי החול ....
אל הספר