• 9 • נוחה על שפתיו, אינו מעורר זוועה כמלפנים ; איזו קרבה מתרחשת אליו, ועיני השיגעון הדלוחות שלו כבר מובנות הן מעט . המולדת, בית האב הרחוק עם גגו וארובת-עשנו, המחשבות הישנות והניגונים הישנים, — כל אלה התלכדו יחד, התנדפו, נזולו . הקרקע, כמו בכוח-איתנים, נתקה מתחת כפות הרגלים, בסחפה אחריה גם את העתיד, לרגעים סחרחר הראש מפני האמצע . . . בצדי הדרכים נדף ריח חומץ קרבולי, ופחד בלתי-נתפס העיק על הלב . נחשי-נייר מגוונים, שלשי-קצוות רחפו ברקיע, דפו לאט, הגביהו עוף וכשכשו בזנבותיהם, כדגים בנהר . הבעית דבר-מה . בערוב היום ירד ערפל חם, ומבעדו הסתמנו גולות בתי התפילה מטושטשות וחסרות-צלבים, פנסי הגז נהפכו לכדורי-אורה ערפיליים גדולים, והגיהו את עלי-הערבות הסמוכות להם, מעל לצמרת הגן עמם חרמש הירח כנחל מבעד לדק האפר . נדדה השינה, בעד שמשות החלונות העליונות נראו תכופים כוכבים נופלים ; נפול נפלו לאט, בגוללם אחריהם חוטי שני . ואך לפנות בוקר תקפה שנת-משובה, שינה עליזה בהמשעולים הצרים והמעוקלים, שמאחורי גן ההר, כבר שקטה ההוללות הפרועה, הוללות-ההפקר, וגריהם גחכו על משכבותיהם מתוך חלומות מגוחכים, העיר אותם בב...
אל הספר