• 125 • 3 . אֲנַחְנוּמַשְׁאִירִים מֵאֲחוֹרֵינוּ אֶת הַחוֹף, עַנְנֵי הַתֵּה בְּחָלָב עַל קַו הַמַּיִם, וּמִתְקַדְּמִים פְּנִימָה מַעֲרָבָה אֶל תּוֹךְ חֲצִי הָאִי : גְּבָעוֹת יְרֻקּוֹת, יָם אָפֹר, סְפִינוֹת, תְּרָנִים, כְּבָשִׂים, הַרְבֵּה כְּבָשִׂים מְלַחֲכוֹת גְּבָעוֹת יְרֻקּוֹת מִתַּחַת לַלֵּב . האבן כל השדות פה נראים אותו דבר . השלטים מעטים ולא מועילים וההנחיות בספר של עופר דלות במיוחד . אימא כבר עומדת להסתובב ולחזור אל הכביש הראשי כשאני רואה אותה משמאלי, במרחק, האבן הרֹאשה, נטויה אל האופק . נראה שאין שום גישה מסודרת לשם . אימא, בחוסר חשק מופגן, מחנה את המכונית בשיפולי הדרך, ועופר ואני מתחילים לחצות את השדה ברגל . "את מטורפת לגמרי, ילדה . " היא קוראת, נגררת מאחורינו, מעיפה מבטים ספקניים אל המכונית הנטושה ואל • 126 • השדות . כמה כבשים משועשעות צופות בנו בין הסלעים . אנחנו מהווים ללא ספק גיווּן משמעותי בסדר היום השגרתי שלהן . נעלי הספורט שלי נמרחות בבוץ ונצבעות בירוק עשבים, עופר לצִדי מתעלם בגבורה ממשקל הגבס . עוד כמה צעדים ואנחנו שם, בלב המעגל השבור, מול האבן הגדולה . שקט מוחלט . רק ה...
אל הספר