מיה טבת דיין

• 110 • אִמָּא שֶׁלִּי קְבוּרָה בָּאֲדָמָה שֶׁלְּחוֹף הַכִּנֶּרֶת . זֶה סִפּוּר . הֵיכָן שֶׁיֵּשׁוּהֶאֱכִיל אֲלָפִים בְּחָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָּגִים . סָבִי וְסָבָתִי עָלוּ מֵהַיָּם חַיּוֹת רְעֵבוֹת מֵאֵירוֹפָּה וְרָאוּ לָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵּיהֶם עֲצֵי תָּמָר נְטוּעִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת . יָשַׁבְנוּבְּשׁוּרוֹת וְאָחַזְנוּ דִּגְלֵי קָנָדָה קְטַנִּים שֶׁהָיָה עָלֵינוּ לְנַפְנֵף בְּסוֹף הַטֶּקֶס . אוּלַי פְּצָעִים קוֹשְׁרִים אוֹתָנוּ לָאֲדָמָה . כְּמוֹ הַפֶּצַע הַנִּפְעָר בְּרִקְמַת הָרֶחֶם כְּשֶׁעֻבָּר מִשְׁתָּרֵשׁ . "אֲנִי מְאַחֶלֶת לָכֶם רַק סִפּוּרִים טוֹבִים", הַשּׁוֹפֶטֶת חִיְּכָה וְכֻלָּנוּמָחָאנוּכַּפַּיִם . יָכֹלְנוּ לְהִשָּׁאֵר כַּמָּה שֶׁנִּרְצֶה . לְסַפֵּר עַל הָאֲדָמָה הַזֹּאת סִפּוּרִים עַד סוֹף הַחַיִּים, לְסַפֵּר עַל עַצְמֵנוּ, לִשְׁכֹּחַ אֶת הַפְּרָקִים הַקּוֹדְמִים — הַמִּלְחָמוֹת, הַחֲרָדָה, כָּל הָעֵסֶק הַיְּהוּדִי הַנִּרְדָּף, וְהַצַּעַר הַכָּבֵד, הַסּוֹגֵר כְּמוֹקֶבֶר . יָכֹלְנוּלַהֲפֹךְאוֹתוֹלְזִכָּרוֹן רָחוֹק יַחַד עִם הַחֹם הַקּוֹפֵחַ, עִקְּשׁוּת פֵּרוּ...  אל הספר