• 21 • המסורת הזו נמשכה עמוק אל תוך המאה ה- 19 , כאשר באקדמיה הצרפתית, למשל, היה הפרס למצטיין נסיעה לרומא, לווילה שהאקדמיה החזיקה בעיר הנצח . עבור אָמנים כמו בוגארו או הציירת אנג'ליקה קאופמן היו המסעות לרומא אבני דרך מכוננות בהבניית השפה האָמנותית והעולם הרוחני והאינטלקטואלי שלהם . כדי להאיר במשהו את המסעות האלה בחרתי בשלושה אומנים : אלברכט דירר ( נירנברג, 1471 - 1528 ) פיטר ברויגל ( ברדה, 1525 - 1569 ) ואנתוני ואן דייק ( אנטוורפּן, 1599 - 1641 ) . ברור לכול שאלה אינם שלושה אָמנים מייצגים של זמנם, אלא החריגים שבהם . אבל בדיוק משום כך, כל אחד בדרכו בהיותו מקרה קיצון של אספקט אחד מובחן, הם ישרטטו עבורנו את המפה אל עבר האינטרנט של ראשית העת החדשה . נתחיל ( ונסיים ) בדירר — לאונרדו של הצפון . דירר ערך שני מסעות לאיטליה : הראשון, מיד אחרי חתונתו, בסתיו 1494 , אז שהה כחצי שנה בצפון המגף ובעיקר בוונציה ; והשני, בשנת 1505 , אז התארכה שהותו לשנתיים . כאן צריך לעצור רגע ולהסביר : מסע בתקופה ההיא היה מסוכן, היה ארוך והיה יקר . לא היה ג'י-פי-אס והנוסע היה נתון לחסדי מזג האוויר . בדרכים שָׁרצו פירא...
אל הספר