בנימין שבילי

• 18 • דמויי נחשים, הבטתי בדג סלמון שגופו קוצץ לפרוסות, עצרתי בתימהון מול תמָנונים ריריים שקוּלְחוּ . דברים רבים שאנו אוכלים בהנאה נראו דוחים עד מאוד, מכוערים אך טעימים, סביב דוכני הדגים והשרצים רחשו ובחשו לבושי חלוקים לבנים ומזוהמים כל העוסקים במלאכת הנתיחה והמכירה, רובם עובדים זרים, שבעליהם עמדו מרחוק והשגיחו . עברתי לשוק הבשר הסמוך, הבטתי בסכיני הקצבים ובגרזִנים, איש שסינורו הלבן הוכתם בדם הִכה בגרזן בעצְמות בהמה גסה בזמן שכמה יפנים עמדו מולו וצילמו, היו שם גם נשים יווניות פשוטות שהתמקחו על יוקר הסחורה . כמו בגיהינום, טלאים פשוטי עור ומבותרים נתלו על קרסים, הבטתי בארנבות שפשטו את עורן ובצאן שחוט שלא מזמן רעה בשדות . היסטוריה . . . פילוסופיה . . . כה קרובה הייתה האגוֹרה שלמרגלות האקרופוליס, שקקה תיירים שצילמו מטלפונים ניידים את שרידי העבר העתיק, מעטים השתמשו עדיין במצלמות . ישועה, פרנסה וכלכלה הן ים החיים, הלכתי בלי לדעת למה ולאן עד שהגעתי לכיכר הסינטגמה, שהזכירה לי את המילה סטיגמטה, בחור צעיר ללא חולצה הביט בי כמו אלקיביאדס בסוקרטס, בטנו המנופחת הייתה מלאה בירה ואוכל זול . נמלטתי מה...  אל הספר
מקום לשירה