וִיקְטוֹר סוֹסְנוֹרָה

• 143 • רַק הַמָּצוֹף, כְּמוֹדִּמְעָה שָׁטָה . פֶּלֶא בַּבַּיִת וְשָׁאוֹן : הַמִּשְׁקוֹלוֹת בַּשָּׁעוֹן מַשִּׁיקוֹת לְחַיִּים, כִּי גּוּף הַשָּׁעוֹן וְהַפֶּלֶא גַּם . כִּי בֵּן שֶׁל עוֹד בֶּן אָדָם חַי כָּאן ! הָעוֹלָם לֹא טָמֵא לֹא קָדוֹשׁ הַחֲזִירִים שָׂמִים אֶת הָרֹאשׁ— שֶׁכֶב . תַּמּוּ יְמֵי הַקָּרוֹת חַם וְנָעִים לַפָּרוֹת, שֶׁקֶט . הַיַּיִן יָשֵׁן בַּבַּקְבּוּק מָחָר הַצְּרָעוֹת יַכּוּ לְפִי חָרֶב . הַזֶּרַע נוֹבֵט לִנְצָרִים וְעוֹלֶה וְצוֹמֵחַכְּצִיר כַּדּוּר הָאָרֶץ .  אל הספר
מקום לשירה