ציריך ״בואי נחכה עד שהבת שלך תחזור...״

מנו רוזן 230 השמש שלה, שערה השופע ותיק היד האופנתי היא נראתה כמו ג‘קי קנדי, רק בלי אונאסיס . אנחנו הורשינו לעלות על הספינה כדי לראות את התא שחָלקה עם שרה ( עוזי טס לאירופה כחלק מנסיעת עסקים ) . אחרי שנפרדנו אוֹמָה ורפי לקחו אותנו לאכול חומוס, וגם נסענו בכרמלית . מוחה החקרן של אוֹמָה לא איפשר לה לבקר בחיפה מבלי לבדוק את הרוֹלטְרֶפֶּה ( Rolltreppe ) , המדרגות הנעות שעליהן שמעה כל כך הרבה, ובניגוד לבתה היא הניחה את רגלה במקום הנכון והמריאה לפסגה כמו נסיכה . משם הלכנו לקפה פנורמה שהשקיף על הנמל, אבל הספינה שקיווינו לראות כבר הפליגה משם . כאילו הגרמנים רק חיכו שאמא תעזוב את הארץ לפני שיביעו התנגדות לתביעה של לוצי — זו הגיעה למשרדו של ד“ר ליכטנשטיין יום אחרי שעזבה . התביעה נדחתה על ידי ה - LRB , שלא ראו קשר סיבתי בין הרדיפות בגרמניה לבין התאבדותו של הוגו . נראה שעורך הדין מהַאם שנמנע מלקחת את התיק, צדק אחרי הכול . ד“ר ליכטנשטיין שלח ללוצי מכתב קצר שיידע אותה על ההחלטה : “בואי נחכה עד שהבת שלך תחזור לפני שנחליט איך להגיב,“ הוא כתב . אני רק יכול לנחש איך לוצי הרגישה כשקיבלה את המכתב, אבל כילדי...  אל הספר