ירושלים ״לוצי זרמה עם החיים״

מנו רוזן 216 במיוחד, שכמעט מגיע לפנים שלי כדי ללקק אותם . דיברנו בטלפון, אבל לא ראיתי את רפי כמה שנים, ואני קצת בשוק . הוא מתקרב לגיל 80 , סובל מפרקינסון, קצת כפוף, וחולפים כמה רגעים עד שאני רואה את הדוד שלי עם הפייפ שידע לנענע את אוזניו, שאגב גדלו מאוד . הוא מרכיב את אותם משקפיים עבים שהרכיב אז . שערו הדליל מסורק לצד . הוא עדיין נראה מכובד . כשרפי עבד ב“מוסד“ וראו אותו בשגרירויות או עם משלחות ישראליות, יותר מפעם אחת אנשים חשבו שהוא שר החוץ אבא אבן . רפי זוכר אווירה של התנשאות בבית מנדל בהַאם . אם הוא הביא הביתה חבר שלא עמד בסטנדרטים של המשפחה, מישהו היה אומר : “מנדל כותב על נייר טוב יותר . “ הם זילזלו ב“כַּאפֶרס“, כפריים כמו העוזרת שתמיד אמרה : “מה שהאיכר לא מכיר, הוא לא אוכל . “ הם הביטו מלמעלה על נובורישים כמו אשת הקצב, שנהגה להתלונן : “ביליתי את כל היום בצחצוח כלי הכסף . “ הם הביטו מלמעלה על היידיש שבה ראו גרמנית רצוצה . המילה אוֹסטיוּדֶן הייתה טאבו, אבל הם הרגישו טובים יותר מהיהודים ממזרח אירופה, שלא ידעו לבטא מילים עם אוּמלאוּט כמו Stück ( חתיכה ) או Vögel ( ציפורים ) . ועם כל קב...  אל הספר