מנו רוזן 208 ממני בשנה, שאם נקפוץ מהספסל וננפנף בידיים מספיק מהר, נמריא כמו ציפורים . ידענו שסיכוי קלוש שזה יצליח, וככל שניסינו יותר, כך ידענו זאת יותר . אחר כך פתחנו מלון על עץ הגויאבה בחצר הוריו של אודי והגשנו את נוזל השימור מקופסת מלפפונים חמוצים בתור מרק . למדתי מילד מבוגר להשתין בעמידה, נער אחר לימד אותי לרכוב על אופניים, וביליתי את רוב זמני במשחקי קאובויים ואינדיאנים, בזריקת גולגלך מעץ הברוש על ילדים, ובפרויקטים שאפתניים בחצר האחורית שלנו : חפירת בריכה, הקמת קרקס, שיגור רקטה לירח . הייתי ילד די פופולרי, ולמרות שהייתי גרוע בספורט, הילדים בחרו בי שוב ושוב להיות ראש קבוצה . זה הסתיים בפתאומיות לאחר שזרקתי בטעות כדור הדיפה כבד אנכית במקום אופקית, וחברי לכיתה ברחו לכל עבר כדי שהוא לא ינחת על ראשם . שנים לאחר מכן, כשכבר היו לי ילדים משלי, כתבתי לאמי שאני לא מבין איך היא גידלה אותנו לבדה . היא השיבה ש“זה לא היה פיקניק“, וזכרה שתמיד הייתה עייפה ולא היה לה מספיק כסף, אבל הוסיפה שאסור לי לשכוח שהייתה לה הרבה עזרה מאוֹמָה, אוֹפָּה ואורה ( “מצחיק איך רק האות השלישית מתחלפת,“ אמא העירה ) . או...
אל הספר