תל אביב ״בנסיבות טראגיות״

מנו רוזן 204 של אמי, אבל היא הייתה לא רק בת דודתה אלא גם חברתה בנפש . גם אמי וגם רות הביאו הביתה בחורים פולנים, שהתקבלו בחום על ידי הוריהן למרות שלא היו יֶקים, ובשני המקרים הנישואים היו מאושרים . של רות ארוכים מאוד . של אמי קצרים מאוד . פינת האוכל אצל הגרוסמנים בגבעתיים . חם בחוץ, התריסים מוגפים והבית קריר . לפני שפרש לפנסיה בנימין היה מהנדס בחברת החשמל, ובילדותי ביתם של הגרוסמנים נראה לי ענקי, עם סלון שנחשב אז רחב ידיים, ומשהו שלא נתקלתי בו עד אז — מדרגות בתוך הבית שהובילו לחדרי השינה בקומה השנייה . בנימין שותה תה במטבח ומקשיב לרדיו ומדי פעם מתקרב כדי לענות על שאלותיה של רות או לדווח לנו על מה שאמרו בחדשות . הטלפון מצלצל מדי פעם וקוטע את שיחתנו, ועכשיו הוא מצלצל שוב . טעות . “מה יש לטלפון הזה היום ? “ רות רוטנת, ואני שומע את אמא . אני שוב נזכר בחֲבֶרתה של אמי, שאמרה לי אחרי מותה שהיא “רודפת אחרי יֶקיות זקנות“ מתוך געגועיה לאמי ; וכך גם אני רודף אחר רות גרוסמן . למה בעצם בנימין התעסק בסידורי הלוויה, אנחנו תוהים, ולא רפי, אחיה של אמי ? “אני חושב שהוא לא היה בארץ,“ אני אומר, “אבל אשאל או...  אל הספר