ציריך ״תלַמדי אותי עברית?״

מנו רוזן 196 “שמחתי לעזוב את גרמניה,“ היא כתבה . “זה בלתי אפשרי להתחיל שם שוב, אלא אם כן אתה חייב להיות שם או שאתה מוכן להתבולל . “ הוגו כתב כי למרות שיש יהודים שחושבים אחרת, אין דרך לשמור על יחסים נורמליים עם הגרמנים . “אבל כל זה הוא תיאוריה,“ הוסיף, “כי מההתחלה לא היו לנו שום תוכניות להישאר בגרמניה . “ ועכשיו הגיע תורה של לוצי להכניס לגרמנים את מכת המחץ : “וחוץ מזה, בגרמניה לא ראיתי אנשים אלגנטיים,“ היא כתבה . “בדיסלדורף היו רק קלֵרשֶנס אוּנד מַרישֶנס ( Klärchens und Mariechens ) , נשים פשוטות,“ הוסיפה, בניגוד לציריך שהיא עיר אלגנטית, ואנשיה לא נראים כולם אותו דבר . בערב אני שואל את פקידת הקבלה בהוטל דו תיאטר על ההיסטוריה של המלון . אני רוצה לוודא שאני באותו המלון שאוֹמָה ואוֹפָּה שהו בו . היא לא בטוחה אבל מציעה להפנות אותי למנהל, ופתאום כבר לא אכפת לי . אני עייף . מה זה בעצם משנה ? כשאני מטייל בבאנהופשטראסה, חשמלית מתקרבת . החלק התחתון שלה צבוע כחול והעליון לבן, וזיכרון מעורפל עולה בראשי : הייתי כאן בעבר . שכחתי לגמרי שבנערותי הייתי בציריך עם אמי ואחותי . אני לא זוכר דבר מהביקור בעי...  אל הספר