מנדן ״למכירה, שאריות בדים״

מנו רוזן 164 לנשות האיכרים, שהיו מודדות את האופנה האחרונה מברלין . בבניין השני, שם נמכרו סדינים ושמיכות, יכולת לרדוף אחר נוצת אווז שברחה משמיכה, או לבהות בתוף ענק שהסתובב ובו שמיכות שהובאו לרענון . וכאשר סבתא בלה לא הייתה בסביבה — ואך ורק אז — יכולת להחליק במסדרון הארוך בקומה השנייה . בשנת 1904 ( “השנה שבה הרצל מת“ אמא שלי תמיד הייתה מוסיפה ) , כאשר הוגו היה בן 13 , התמוטט עולמו בן לילה . אמו אמילי מתה לאחר מחלה, ואביו עמנואל לא הצליח לטפל כנראה בשלושת הילדים . החנות במנדן, לשעבר הרפתקה, הפכה כעת לביתם החדש, ולא לבית רגיל . בלה הייתה כמעט בת 70 , ואולי מות בתה הוסיף לקשיחותה . בנה מקס ( וסגנה בחנות ) העצים את רוח התזזית בבית . למקס לא היו ילדים . הוא התגורר בבית שליד החנות עם מנהלת משק הבית, אישה גוצה שחיה בעליית הגג . באופן רשמי מקס זמזון היה יהודי, ושמו מופיע ברישומי בית הכנסת הקטן של מנדן . אבל דתי הוא לא היה מכיוון שרגלי החזיר שהיו תלויות לייבוש בעליית הגג שלו זכורות היטב במשפחה . כצייד נלהב הוא היה צועד בסוף השבוע אל תוך היער, כובע אלפים ירוק על ראשו, רובה ציד דו – קני ארוך על שכמ...  אל הספר