מנו רוזן 156 שנה אחר כך, ב – 1981 , הם החליטו לנסוע לגרמניה . נראה שאמא התכוננה גם הפעם, כשבילתה את השבועות שקדמו לנסיעה בבניית ביצורים וחומות מסביבה . ואכן הנסיעה לגרמניה עברה ללא אירועים מיוחדים . היא דיווחה שהכול נראה נחמד מאוד, כמו באנגליה, צרפת או איטליה . היא סיפרה לי שהרגישה כמו בחלום מוזר, כשירדה בתחנת הרכבת של הַאם והתחילה לצעוד לכיוון הבית שבו בילתה את העשור הראשון של חייה . בלי מפה, בלי לשאול עוברים ושבים, היא פשוט הלכה הביתה . זה היה מוזר, אבל היא סירבה להניח לכאב להשתלט עליה, וכשעמדה מול הבית לא חשה דבר . רק במינכן, אולי כשהייתה פחות מוכנה, זה היכה בה . “רק כשעמדתי במינכן לפני בניין בית המשפט בו הופיע אבי מספר פעמים, אחזה בי החֵמה על אלה שגירשו אותו ממקצועו, ממולדתו, מסביבתו התרבותית והרוחנית, ואשמים במותו,“ כתבה . היא שמחה לעזוב את גרמניה . באותה תקופה היא עדיין לא הכירה את משטילד, ולאחר אותו ביקור לא הייתה לה שום כוונה לחזור אי – פעם לגרמניה . כמה שנים אחר כך משטילד ביקרה בארץ, ואז הן נפגשו לראשונה והחלו להתכתב . כשאמי קיבלה הזמנה מהעיר הַאם להשתתף במפגש של תושבים יהודים...
אל הספר