מנו רוזן 152 שהיהודים הרגו את ישו . הילד חשב לרגע ואמר, “אני בטוח שזה לא מישהו מהמשפחה שלנו . אולי זה אחד מהגריסבאכים . “ למחרת משטילד מגיעה למלון, ואנחנו עוברים על מסמכים מרכזיים בתיק הישן שבו טיפל ד“ר ליכטנשטיין, הבוס של אמי בתל אביב . גרגר אבק שעולה מאחד המכתבים גורם לי להתעטש כנראה, ומשטילד אומרת בעברית, “לבריאות . “ היא חיה בארץ כשנה כמתנדבת בכפר תקווה ( כפר לאנשים עם צרכים מיוחדים ) ואירחה ישראלים בהַאם לא פעם, כך שהיא יודעת יותר מכמה מילים בעברית . הקשר שלה עם יהודי העיר התחיל ב – 1963 , משלא הצליחה להבקיע את חומת השתיקה . בתחילה המבוגרים בעיר אמרו לה שמעולם לא היו יהודים בהַאם, אחר כך אמרו לה שארכיון העירייה נעלם, אחר כך הפנו אותה למשרד השילומים הגרמני שלא השיב לפניותיה . היא נזכרת איך חזרה פעם הביתה מבולבלת לחלוטין מניסיונותיה הכושלים, ואחת מהחברות של אִמה, שעדיין העריצה את היטלר, התחילה לצעוק עליה שהיא בוגדת ומטנפת את הקן . בסופו של דבר משטילד מצאה כמה כתובות של יהודים והתחילה לשלוח מכתבים, וכך נוצרו הקשרים הראשונים ( לא עם אמא שלי, שהתעלמה מפנייתה באותו שלב ) . משטילד עושה כ...
אל הספר