ויסבאדן ״אבא הוא שוב הג׳נטלמן שהיה״

מנו רוזן 108 השיניים . יער של עצי אשור ואלונים עתיקים מטיל צל על הקרונית, הכול ירוק ובטוח . הקרונית הכבדה שיורדת חולפת על פני כפי שחלפה אז על פניהם של לוצי והוגו . אולי ילדה קטנה נופפה אליהם בידה לשלום כמו זאת שמנופפת אלי . פתאום אני חושב שאין לי אף לא תמונה אחת שלהם מן הנסיעה הזאת . אנשים נוטים לצלם את אושרם, ואולי הוגו השאיר את המצלמה בתל אביב כי לא ציפה לרגעי שמחה, אבל היו כאלה . הם תיכננו לשתות קפה במסעדה שבראש הגבעה, אבל כשהגיעו לשם היא הייתה מלאה עד אפס מקום . מזג האוויר היה נעים, והשביל שמוביל אל היער קרץ להם בחיוך של חבר ותיק : “אתם זוכרים שאפשר לרדת ברגל . “ סבי הוגו היה בן 65 וסבתי לוצי בת 58 , ואף על פי כן החליטו לעשות את זה כמו לפני שלושים ואחת שנים . ההליכה במורד הגבעה אינה קצרה, ומה שהם עשו ללא מאמץ שלושה עשורים קודם לכן, לא היה קל עכשיו . “אם זה לא היה כל כך עצוב, גם את היית צוחקת אילו ראית אותנו מדַדים במורד ההר,“ כתבה לוצי לאמי . אבל למרות הקושי, נראה שהטיול הקטן הזה החזיר אותם לגרמניה . שניהם שכחו עד כמה היער יפה . “היער מקסים,“ לוצי כתבה . אילו רק יכלו לארוז אותו ולה...  אל הספר