ויסבאדן ״אפילו המלכה עושה את זה״

מנו רוזן 106 ומדויק של הסכו“ם — בדיוק כמו בארוחות שלהם בבית ובטקס הקאפֶה אוּנד קוּכֶן על המרפסת בתל אביב . הם אהבו את טקסיות הארוחות, ולימים הַקניית נימוסי שולחן לאחותי אוה ולי הפכה כמעט למרכז חייהן של אוֹמָה ואמא : לא ללעוס בפה פתוח, לא לשים מרפקים על השולחן, להשתמש במזלג סלט לסלט, ואף פעם — אבל אף פעם — לא להכניס סכין לפה . זה היה הפשע הכי חמור . גם בנושא הזה של נימוסים והליכות היה לאמא ארסנל של אמירות : היא לא יכלה להגיש מרק בלי להגיד : “מִיט זוּפֶּה וָרטֶט מָאן נִישְט“ ( Mit Suppe wartet man nicht ) — עם מרק לא מחכים . בסוף הארוחה תמיד שאלנו, “מותר לי לקום ? “ והמענה הקבוע של אמא : “מָאך דָאס דוּ וֶגקוֹמְסט“ ( Mach, dass du wegkommst ) — תעשה שתיעלם . כשהייתה מגישה שוקי עוף, אמא הרשתה להחזיק אותן ביד כי “אפילו המלכה עושה את זה“, בהסתמכה על איזה מאמר שאוֹמָה קראה באחד הז‘ורנלים שלה, שהמלכה אליזבת אכלה שוקי עוף בפיקניק בלי סכין ומזלג . אגב, האמירה האחרונה לימדה אותי שיש מקום לגמישות מסוימת בנימוסי שולחן, והיום ( רק כשאני לבד ) אחרי שאני מורח גבינה לבנה טעימה במיוחד על פרוסת לחם, אני ...  אל הספר