מנו רוזן 62 אנדרווד בקונטיקט . לאחר מותו של אבי, שני אחיו רכשו מכונת כתיבה לאמי כדי שתוכל להשלים הכנסה בעבודות הדפסה . עכשיו, חמישים שנה אחר כך, אני מדמיין את מסעה של מכונת כתיבה אחת עם אוריינטציה עברית מארגז מטען על הספינה אקסילונה בנמל ניו יורק ועד לפריקתה בתחילת אוקטובר 1954 בתל אביב . אני זוכר שהייתי נרדם לקצב הסטקטו של המכונה הזאת כשאמא הדפיסה לתוך הלילה, סיגריה בפיה . אני יכול לשמוע את התקתוק המהדהד בחדר, את השיעולים, את צליל המנוף כנגד הקפיץ עם הזזת העגלה לשורה הבאה, ואת הצלצול בסוף כל שורה . בתוך התיק העבה אני מוצא תיק נוסף, דק הרבה יותר . כשאני פותח אותו, לוקח לי רגע להבין על מה אני מסתכל . “קונטקט שיט“ של צלמים : תמונות קטנות בשחור – לבן . חיילים עומדים בשורה . אזרחים הולכים . קצינים נושאים ארון קבורה על כתפיהם . אני מוצא זכוכית מגדלת להתבונן באנשים שהולכים אחרי הארון . אלוהים, זאת ההלוויה של אבא שלי . הלב שלי פועם בחוזקה . איפה אמא ? אני לא מוצא אותה . עוד תמונות של הקצינים נושאי הארון, חיילות צעירות אוחזות פרחים . גברים בחולצות לבנות עם שרוולים קצרים הולכים על דרך עפר . אני...
אל הספר