ריר שאו תישרא, 103 בישראל, של השתלבות אמיתית, לא בחסד, של בן שעלה ממרוקו, שגדל בעיר פיתוח ומשתלב בחיים הציבוריים והפוליטיים בארץ . אני מקווה שתופעה זו תלך ותגדל ועל כן אני חש כדוגמה לרבים-רבים ומקווה להיות נאמן להם" . כשאני קורא עכשיו, בזמן כתיבת הספר — בימי מלחמה וסערה בארץ, מחוצה לה ובתוכה — את הדברים שאמרתי אז, לפני יותר מארבעים שנה, אני נדהם לגלות עד כמה הם נשארו רלוונטיים . "כל עוד לא הוקם במדינת ישראל 'קיר הברזל', וכל עוד לא הכירו שכנינו הערבים בעובדה שאי אפשר להשמיד את מדינת ישראל בכוח, לא יהיה אפשר לחתום הסכם שלום עם כל שכנותינו", אמרתי בהמשך הנאום . "ואני מציין את השאלה, האם קיר הברזל ממאמרו המפורסם של ז'בוטינסקי הוא רק קיר פלדה וביטחון ? האם בקיר הזה אין כמה לבנים העשויות רוח אנוש, לב אנושי ? לדעתי יש, והגיעה השעה להקים בארץ את קיר הברזל החברתי והחינוכי, כי החוסן האמיתי שלנו, של מדינת ישראל, אינו רק בגבולותינו, אינו רק בכוח צבאנו ובסוג הנשק שיש לנו, אלא בעיקר בחוסן החברתי והחינוכי שלנו . יתרון אחד בלבד יש בידינו והוא היתרון האיכותי של אנשינו, האמונה בצדקתנו והידיעה שהפסד אחד ...
אל הספר