אני ישראל הראשונה 14 בביתה של יקוט נפגשתי, לבקשתי, עם באחמן, בחור ערבי שהיה חברו הטוב של אחי הבכור יצחק ובן-בית בביתנו . כילד הרדים אותי באחמן מדי לילה כשהוא מתופף על סינייה, מגש נחושת עגול . דמעות זלגו מעיני שנינו כשאחז בידיו את הסינייה והעלה ממנה את הצלילים שליוו אותי בילדותי לשנתי . לימים לקחתי את כל בני משפחתי — אחיי, אחיותיי וילדיי — לטיול במרוקו ובילינו שלושה ימים בקסר א-סוק . אחיותיי פשטו על מטבח המלון והכשירו אותו . הזמנו את באחמן להצטרף אלינו, ובמוצאי שבת, כשהוא ואחי ניגנו ושרו יחד, חזרנו כולנו במנהרת הזמן, הנושאת איתה זיכרונות של מראות, ריחות וצלילים, לילדותנו במרוקו . את רוב שנות ילדותו העביר אבי, דוד שטרית, בקרב שודדים שחטפו אותו כשהיה בן שבע ודרשו כופר תמורתו . להוריו לא היה כסף לשלם את דמי הכופר, וכך חי אבי כמה שנים עם השודדים עד שהקהילה היהודית הצליחה בכוחותיה המשותפים לפדות אותו . מהשודדים למד אבי אומץ לב ושימוש בנשק — הוא שלט ברובה שנקרא מחומש, כי היו לו רק חמישה כדורים — וגם רפואה עממית . כל חייו היה מומחה לטיפול בנקעים, שברים וכאבי שרירים . בארץ, כששב מעבודת הדחק שבה...
אל הספר