372 | שקופים על מגש הכסף הרגעה, אטמי אוזניים והתרחקות ממרכזי הערים, ובכך הם מעבירים להם בפועל את המסר שהם ( הנפגעים הפוסט טראומטיים ) מפריעים לחגיגות — לא פחות — ואף מסמנים להם שהם אינם ראויים להשתתף בחגיגות האלה . שהרי אדם ששני כדורי קלונקס נכנסו למחזור דמו ואטמי אוזניים תחובים באוזניו, או מנודה מהמחנה באיזו מושבת עונשין מבודדת, איננו יכול להשתתף בשמחת ערב יום העצמאות — העצמאות שהושגה ומשומרת, כך מספר הנרטיב הישראלי, בזכות ההקרבה שלו בשדה הקרב . קרי, על פי הערכים המוצהרים של החברה הישראלית, מדובר באקט של כפיות טובה מונומנטלית, ואף של אכזריות . אך לפני כשנה [ מיום כתיבת המאמר ] הכתה החברה הישראלית על חטא בשל יחסה האטום והמנוכר להלומי הקרב, בעקבות מחאת ההצתה העצמית של איציק סעידיאן . והנה מתברר שישראלים רבים, שמתכוונים ליהנות ממופע הזיקוקים בתל אביב, משתינים בקשת על איציק סעידיאן הבא . בפרפרזה על שם הספר פורץ הדרך שפרסם דן בן אמוץ לאחר מלחמת יום הכיפורים, רבים בישראל פשוט לא שמים זין על הלומי הקרב ועל נכותם הרגשית . המלחמה באויב אמורה לגרום תחושת התעלות, לא טראומה . למה ? כי הלם קרב עדי...
אל הספר