248 | אני הילדה מאושוויץ תודה לכם, בני משפחות בן חורין, מאסי ושניידרמן . אתם נתתם לי את המשפחה שמעולם לא היתה לי . לארבעת ילדַי המדהימים ולשמונת נכדַי הנפלאים . לבתי הבכורה, ריסה ( רות ) , ולבנותיה היפהפיות שרה-אסתר ודבורה-חנה-לייבה, תודה לכן על שהמשכתן במסורת החיים היהודיים החסידיים שבעטיה נרצחו סבַי וסבותַי . חייכן הן עדות לעוצמה האנושית, וליכולת להתאושש מהמכות של אלה שניסו להשמידנו . לבני גדי, שהיה הראשון מילדַי שחזר איתי לאושוויץ וסיפק לי משענת רגשית, ולאשתו שרה שהתלוותה אלי לאושוויץ ביום השנה השבעים וחמישה לשחרור . כשאני צופה בשני ילדיכם, אביגיל וגיל, גדלים ומתפתחים, אני מתמלאת אושר וגאווה, כי אני רואה איך הם נעשים למבוגרים אחראים, טובי לב ואוהבים . אני יודעת שהם לא יהיו צופים מהצד, שכן הם כבר נרתמו לכמה וכמה מטרות חברתיות . ולאירה ולוּסיל, תודה לכם שתמיד עמדתן לצידי . לבתי איתָיה, שלא זו בלבד שהשאירה אותי שפויה בחודשים הראשונים שלאחר מותו של מאיר, אלא גם ליוותה אותי במהלך השנה לכמה כינוסים של ילדים ניצולים . איתיה נסעה איתי לפולין כדי להתחקות אחרי שורשי משפחתי עם צוות של תחנת WGV...
אל הספר