ניו יורק, ניו יורק | 197 האישה בדקה את הניירות שלה ונעלמה . היא חזרה עם גבר רשמי למראה, דובר יידיש, והוא אמר לנו שעלינו לעזוב את ניו יורק . התחיל לרדת גשם, אבל מאמע ישבה על המזוודה שלה וסירבה לזוז . הנחישות שלה השתלמה . יחד עם עוד פליטים נלקחנו למגורים זמניים במלון במנהטן . התאריך היה 4 באפריל 1950 , יום רביעי של פסח . אני עדיין אחזתי את קופסת המצות הסגורה של קלרה, ונזכרתי בפסח ההוא בסטרכוביצה, כשהחירות היתה רק חלום . אבל כאן ועכשיו, הבטחת החירות היתה אמיתית, ובמלון הצטרפנו לעוד כמה משפחות לחגוג את פסח ואת חירותנו . למחרת בבוקר, ובכל בוקר שאחרי זה, יצאנו מהמלון שבאפר איסט סייד לגלות את מנהטן . גודלה של ניו יורק והחיוניות שלה הדהימו אותנו . מול גורדי השחקים הרגשתי קטנטנה, אבל האנרגיה של האנשים דבקה בי . אחרי שנים כה רבות שגדרות תיל, מגדלי שמירה, לועי רובים וכלבים הצרו את צעדינו, היה שחרור בלתי נתפס באפשרות ללכת בכל שדרה או סמטה שרצינו . אני זוכרת איך פתאום מצאנו את עצמנו מול בניין האמפייר סטייט — אז המבנה הגבוה בעולם — ונשימתנו נעתקה . הבניין כמו נגע בעננים . טאטע נהנה למלא את תפקיד מדר...
אל הספר