מחנה המוות הצהוב | 101 נחפזנו על אבני הרחוב, הבטתי מעלה אל אבי . הוא החליף מבטים חרדים עם אמא . מעולם לא הייתי במשאית לפני כן, אם כי ראיתי אותן לא פעם מהחלון . הצצתי על אמא . פניה הסגירו את שהתרחש בתוכה . מיום שהוקם הגטו ראו הורי יותר מדי פעמים סצנות מהסוג הזה . רק לעיתים רחוקות הגיעו המגורשים ליעד שהגרמנים ציינו . הנאצים היו שקרנים . אפילו כששלחו אנשים אל מותם, הם יצרו מצג שווא כאילו היהודים עומדים להגיע למקום טוב יותר . באמצעות הצעת טיפה של תקווה הם יכלו לבצע את הטבח התעשייתי שלהם במידה קטנה יחסית של טרדה . התקווה היתה שותפה לרצח . אמי עלתה ראשונה אל אחורי המשאית . אבי מסר לה את המזוודות ואז הרים אותי ומסר אותי לאמא . לא היה הרבה מקום מתחת ליריעת הברזנט . על הספסלים כבר ישבו ניצולי גטו אחרים וחיילים חמושים לקרב . אנחנו נאלצנו להניח את מזוודותינו על הרצפה ולשבת עליהן . חיילים אחרים הרימו את דופן המשאית . איש לא פצה פה כשהבריחים המחוברים לשרשראות נעלו את הדופן למקומה . הורי רק החליפו מבטים וניסו להתחמק מעיניהם של הגרמנים . זאת היתה הפעם הראשונה מאז הקמת הגטו הקטן שהייתי מעבר לגדר התיל ...
אל הספר