צניעות — בין קדושה לתועבה

בכל סרלואי 94 פצעים וצלקות בגופן של הדוברות עליה . יהיו מי שיתארו אותה כהתגלמות הטוב של האישה וכוחה . יהיו מי שיתארו חוויות קשות, ואף יזכירו צלקות נפשיות . אך מהרגע שהטלת את המילה הזאת לאוויר, משהו בו ישתנה . שוב לא תוכל הנשימה לחזור לקדמותה . אני אישה דתייה ושומרת מצוות מאז נולדתי, ובזמן מסוים גם המשכתי לשמור מצוות לא מתוקף החינוך, אלא מתוקף הבחירה . ויותר מכך : בחרתי לחיות כיהודייה אורתודוקסית . קיבלתי על עצמי מערכת של מושגים והלכות כחלק מאורח חיי, גם אם אני חשה קושי ממשי בקיומן . לכן אני מכסה את ראשי ומפרידה בין בשר לחלב, אני מתפללת בבוקר ומקפידה על טהרת המשפחה . אני מתלבשת לפי כללים הלכתיים מובהקים כשם שאני מקפידה על מזון כשר . עולמי הרוחני עדיין אינו שלם . הרבה הרבה יש לי ללמוד ולהבין, תמיד אוכל להקפיד יותר . אך זוהי דרכה של תורה, ובכל השתלמות בעבודת המידות או המעשה — הדרך תמיד ארוכה מהיעד . ועם זאת — זוהי דרך מחויבת, דרך שמעוררת בי שמחה וגאווה . והנה יש נשים המתבקשות על ידי בעליהן לעשות מעבר למקסימום שדורשת ההלכה בשם מידת החסידות . זוהי אופציה ראויה עבור אנשים שהקדושה בוערת בהם ....  אל הספר
כנרת, זמורה דביר בע"מ