מלבנון בשאלה | 81 כבר אחר הצוהריים ואנחנו מזדרזים לעבור בין האנשים שטרחו על הכנת החתונה ומודים להם על המחווה, המאמץ והאירוח, ועם רדת הערב הולכים לארוחת שישי בחדר האוכל ההומה אדם . משפחות מורחבות של שלושה וארבעה דורות של סבים, הורים וילדים מסיבות לשולחנות ארוכים בחברותה הקיבוצית העוטה לבן ואווירת שבת . אני מסתכל סביבי בגאווה וחושב על האנשים שגידלו אותי, על הצעירים שאיתם גדלתי, ועל הילדים שכמותם הייתי . מעליהם כאילו מרחפים כשמיכה נעימה ומגוננת חייליי, שיוצאים עכשיו לעמדות השמירה, למרבצי מארבי הבטן, לצריחי הטנקים ולמארבי הארטישוק, ומאפשרים את החיים הנורמליים כאן ואת ההמולה החגיגית הזאת . ביציאה מחדר האוכל אני נעמד כרגיל מול לוח המודעות וסורק את נייר הלקמוס של הקהילה הקיבוצית . בין שלל המודעות תלויה עדיין מודעה מהשבוע שעבר . "הינכם מוזמנים למועדון לחבר בקיבוץ גדות לפגישה עם חבר הכנסת יוסי ביילין בנושא שהיית צה"ל בלבנון . בתור תושבי הגליל השתתפותכם חשובה מאוד" כתוב שם . מאוחר יותר, עם הקפה ועוגת השמרים בביתה של אימי, הקשב מתחלק בין השיחה הקולחת לבין הטלוויזיה הדולקת ומשדרת את מהדורת 'יומן ש...
אל הספר