74 | יפתח גיא שאתה באמת, ומה אתה כבר יכול לתת ? ולך תסביר מה עברת, ומי בכלל יכול להבין . ופתאום אתה מגלה שמשהו מת . נהרג . כל הלבנון הזה וכל המלחמה הזאת, זה אולי נראה הרואי אבל זה הורג . גם אהבות . הן לא מתות מוות טבעי, הן נהרגות . עולות על מטען, חוטפות כדור, מתרסקות עם מסוק שנופל או עם כזה שלא ממריא . זיכרונות של ידיים עדינות שפעם ידעו לרשום בליטוף קווים דקים של עתיד משותף, ואחר כך עברו לאחוז בחוזקה בעט הכדורית ובחוד העופרת, משוטטים אצלי עכשיו בזמן ההמתנה הדרוכה . אני חושב על החיילים שבעמדות . האצבע של מי מהם, זאת המאומנת כבר בלחיצה על ההדק, תפתח בקרוב מעטפה ? את מי מהם ינקבו מאות האותיות והמילים הכחולות שהותירה הכדורית, את מי מהם יהדוף המטען הפרוס על הדף, מוסווה בכתב עגול ורך, האהבה של מי מהם כבר נושאת בליבה את חוד העופרת, ואת עיניו של מי ישטפו, בלילה בעמדת השמירה, הדמעות ? "אבל זה גם מבחן," אומר לי מקסים אחרי כמה דקות של שקט . "זה נכון," אני עונה, "אבל לא מבחן הוגן . כמה זמן אנחנו כבר שוכבים פה בערפל הזה ? " "עשרים דקות" . אני מתאמץ לשמוע את קול להבי המסוק מגיע מרחוק . "קודקוד כאן י...
אל הספר