168 כששואלים אותי מה עשיתי במלחמה, אני חושבת לעצמי, איך בכלל מתחילים לספר סיפור כזה ? אני עד עכשיו בעצמי לא מצליחה להבין מה עשיתי . המראות מלווים אותי ואני חושבת כמעט כל יום על מה שעברתי בשבת הזאת . אני כבר לא מעט שנים במערכת . הייתי קצינת רווחה במג"ב דרום, עכשיו אני במרכז . יש לי ניסיון, יצא לי לטפל בפצועים ולצערי גם בחללים, אבל עם כל הניסיון שלי, שום דבר לא הכין אותי לזה . אני לכאורה מיומנת בהתמודדות עם מקרי חירום, אבל הכמויות והעוצמה שחווינו בשבת הזאת זה משהו שאי-אפשר לדמיין . האמת שאני לא יודעת אם אפשר בכלל להיות מוכנים לדבר כזה . בעיקר לזוועה . זה משהו שהוא לא אנושי . המעבר הזה מהשמחה שחוויתי בערב החג, בארוחה המשפחתית, ממש קשה לי . יום למחרת אני מוצאת את עצמי קולטת פצועים והרוגים . מה שחוויתי שם נכנס לי לתוך הנשמה . זה חדר את השריון והלך איתי הביתה . אני בטוחה שזה יישאר איתי עד סוף ימי . הכול התחיל כשהתעוררנו מאזעקות צבע אדום בשבעה 169 לכל איד יד דם באוקטובר . אני גרה בדרום . זה היה מטורף . גל של אזעקות . אני שומרת שבת, והתחושה היתה שהורסים לי את היום הקדוש, את שמחת החג . חיכיתי ל...
אל הספר