226 ןלש אליאי : משרים אונים מם ו תי המאת ית שתוכל להעיד את החבר כעד תביעה נגד יוסף . משפטו של החבר התנהל ראשון והוא הסתיים בהרשעתו . הוא נדון לעשר שנות מאסר שכן בית המשפט קיבל את גרסתו שלא הוא זרק את הרימון וכי כל מעורבותו התבטאה, לגרסתו, בכך שהוא מצא אותו בעבר, הסתיר אותו במקום סתר וביום המקרה הוציא אותו ממחבואו ומסר אותו לידי יוסף אשר זרק אותו . על פי גרסתו הוא ויוסף התגנבו אל אזור החתונה והגיעו לצד הדרומי, הנמוך, של החצר . היות והגדר היתה גבוהה מקומתם הם אספו אבנים והחליטו כי יוסף, אשר היה הגבוה והחזק מביניהם, הוא אשר יטפס על ההגבהה הרעועה וישליך את הרימון רחוק ככל האפשר במעלה החצר . עתה ציפתה הפרקליטות לקבל את התמורה על ידי העדות של החבר נגד יוסף, במטרה שיוסף יורשע ברצח אשר אחת דינו — מאסר עולם . יוסף הכחיש כי היה במקום והכחיש כי זרק את הרימון . העד היחיד אשר קשר אותו לאירוע היה חברו אשר טען כי מסר לידיו את הרימון לצורך זריקתו כאשר הם מתחבאים מאחורי הגדר . בראש ההרכב אשר נקבע לדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה ישב השופט יוסף מרגלית, לימים נשיא בית המשפט המחוזי . היה זה שופט ותיק אשר במה...
אל הספר