224 ןלש אליאי : משרים אונים מם ו תי המאת ית לאחר משפט ארוך קבע השופט, אשר ניהל את ההליכים בחוסר סבלנות בולט, כי עיקר האחריות היא על הנהלת הבריכה, וקצב את סכום הנזק . הגשתי ערעור הן על סכום הנזק שנקבע והן על שיעור האחריות אשר נקבע להורים ( % 30 ) . חברת הביטוח עירערה הן על האחריות אשר נקבעה על הבריכה והן על גובה הנזק . טענתי כי גם אם קיימת אחריות של ההורים להשגיח על ילדם הקטן בתחום הבריכה הציבורית, אזי הרשלנות של הנהלת הבריכה, אשר הקצתה מציל אחד לצורך השגחה על הבריכה הגדולה אשר חלקה האחד יועד לילדים קטנים וחלקה האחר יועד לבוגרים, ללא חציצה פיזית בין שני החלקים, גורמת לניתוק הקשר בין רשלנות ההורים לבין התוצאה המזיקה שכן המציל לא ראה כלל את הילד בכל דרכו הארוכה במי הבריכה, אשר תחילתה בבריכה לילדים וסופה בטביעתו בבריכה למבוגרים . טענתי גם כי קל וחומר כך הוא כאשר אותו מציל בודד לא רק שאינו יכול לעשות כל הפסקה של שירותים במהלך המשמרת של שמונה שעות, אלא גם אינו יכול להתרכז בנקודה מסוימת שכן הוא חייב לשלוט על שטח מים גדול בהיקף נרחב . טענתי גם כי בנסיבות אלו מספיק שמישהו ינהג בניגוד להוראות בא...
אל הספר